גן הירק
הכיתה
הלול
הלול היה אחד מענפי המשק החשובים, והיה מורכב מלולי מטילות לביצים ולולי פיטום לבשר. בעול העבודה נשאו בעיקר הנשים. אומנות (שנקראו אז: ברודרים) שחוממו בפתיליות נפט, ומאוחר יותר בגז, בחשמל או במים חמים, שמרו על הטמפרטורה הדרושה לגידול אפרוחים. את הביצים להדגרה הכניסו על גבי מגשים (טסים) לארגז עץ שחומם אף הוא בעזרת פתיליות ואח"כ […]
הסנדלריה
ברוב הקיבוצים והמושבים עבד סנדלר שהתמחה בתיקון נעלי עבודה ו"נעלי שבת" שנקרעו, בתיקון מגפיים בטלאי גומי, בהרחבת נעליים צרות ובחיזוק סוליות שנשחקו. ידיו היו תמיד עמוסות עבודה. בחלק מן היישובים עסק הסנדלר גם בתפירת נעליים חדשות וסנדלים לילדים ולחברים.
המרפאה
בהעדר אנטיביוטיקה התחלואה הייתה גדולה והמרפאה היוותה צומת חשוב בחיי היישוב. "החובשת" (שנקראית היום אחות), הייתה צריכה להיות בעלת ידע רב, ובעת הצורך גם שימשה כעובדת סוציאלית -מקצוע שהגיע לעמק רק כעבור שנים רבות. המרפאה גם ליוותה נשים בהריון והיה ניסיון לשמור על דיסקרטיות המטופלות.
סלילת כבישים
במסגרת מדיניות הפיתוח וכאחד הפתרונות של ממשלת המנדט למצוקת האבטלה בקרב אנשי העלייה השלישית, החלו בשנת 1921 בסלילת כבישים. החלוצים שובצו למחנות. הם הגיעו בקבוצות שמנו כ-45 איש ואישה ועבדו בכל ענפי עבודת הכביש: חציבה, ניפוץ חצץ (בידיים!), סלילה, חפירת תעלות וכד'. עד מהרה "להיות סולל" הפך למעמד מכובד.
ייבוש הביצות
קק"ל יזמה את ייבוש הביצות, שנתן תעסוקה לחלוצים עם בואם ארצה. בעמק, השתרעו הביצות בעיקר על שני גושים עיקריים: במזרח, אזור עין חרוד ותל יוסף: גוש "נוריס" ובמערב -גוש נהלל. לפי הוראותיו של המהנדס יוסף ברויאר מהטכניון נעשה הייבוש על ידי חפירה של תעלות ניקוז והולכת המים בצינורות. הייתה זו עבודת ידיים קשה, ובתנאי תברואה […]
האוהל
מחנות מחנות של אוהלים מילאו את העמק – האוהל ההודי – או כשמו, "אוהל פעמון" – מקום חם בקיץ וקר בחורף, הגיע להתיישבות כירושת הצבא של אלנבי אחרי מלחמת העולם הראשונה. היה זה אמצעי פשוט מבחוץ ואף מבפנים – מרוהט על ידי מיטת ברזל, מזרנים ממולאים בקש או בקליפות קלחי תירס, כילה נגד יתושים, ארגזי […]
צריף המושב
מושב העובדים נועד להקים יישוב שיתופי שבמרכזו עומדת המשפחה. מושב העובדים הראשון היה נהלל, והוא הוקם על בסיס תוכנית התיישבותית שכתב אליעזר יפה. התוכנית אושרה על ידי הקונגרס של ההסתדרות הציונית בשנת 1921 כבסיס להתיישבות המושבית. ואלה עקרונות היסוד שנוסחו בתוכנית, ועל פיהם הוקם נהלל: קרקע לאומית עבודה עצמית משק חקלאי מעורב עזרה הדדית אחריות […]
מחסן הבגדים
כל מי שבא לחיות בקיבוץ מסר את כל בגדיו למחסן הבגדים, לשימוש הכלל. רוב המצטרפים היו חברי הכשרות מחו"ל ופליטי השואה, שבאו חסרי כול. מעטים הצליחו להגיע עם ציוד ובגדים מהחיים שהשאירו מאחור והיו רואים את בגדיהם נלבשים ע"י חברי הקבוצה השונים. בשנים הראשונות, נקרא מחסן הבגדים "מחסן א" ובקיבוצים רבים שונה השם בהמשך ל"קומונה".