במסגרת מדיניות הפיתוח וכאחד הפתרונות של ממשלת המנדט למצוקת האבטלה בקרב אנשי העלייה השלישית, החלו בשנת 1921 בסלילת כבישים.
החלוצים שובצו למחנות. הם הגיעו בקבוצות שמנו כ-45 איש ואישה ועבדו בכל ענפי עבודת הכביש: חציבה, ניפוץ חצץ (בידיים!), סלילה, חפירת תעלות וכד'.
עד מהרה "להיות סולל" הפך למעמד מכובד.